אי אפשר להתעלם מהתוויות המנוקדות והצבעוניות של יינות פאקו ולולה. הן מושכות אליהן את העין ומעוררות סקרנות וציפייה ליין שובר מוסכמות, עדכני ובועט. אנחנו בצ׳ירז למודי אכזבות וכבר יודעים שלעיתים קרובות תוויות מהסוג הזה מסתירות מאחוריהן מוצר שהיה מתקשה לעמוד בזכות עצמו. כמי שאוהבים מאד את אזור היין הספרדי ריאס באיישאס שבחבל הארץ האוטונומי גאליסיה, ואת היין הלבן מהזן אלבריניו שמגיע ממנו, ניגשנו אל היינות של פאקו ולולה בתקווה מהולה בחשדנות מסוימת. לשמחתנו גילינו יינות שמבטיחים ומקיימים, כאלה שבאמצעותם תוכלו להכיר טוב יותר את האזור הייחודי הזה ואת היקבים שפועלים בו. שמם של אזורי היין המפורסמים ביותר של ספרד, כמו ריוחה, ריברה דל-דוארו ופריורט, יצא למרחקים בזכות היינות האדומים שיוצרו בהם, ועד לא מזמן היא לא נודעה בתור מדינה של יינות לבנים. לאחרונה פורצים קדימה אזורי יין אחרים, שנחשבו ׳מנומנמים׳, ובזכותם יינות לבנים מספרד צוברים מעריצים אדוקים בעולם כולו. ריאס באיישאס )מפרצוני השפל, בתרגום חופשי(, אזור יין לחופי האוקיינוס האטלנטי בגאליסיה שמצפון לפורטוגל, הוא אחד מהבולטים והאופנתיים ביותר שבהם. אלבריניו, זן הענבים החשוב בריאס באיישאס, שהיה זן שולי וזניח עד לפני מספר שנים, הפך באחרונה לחביבם של טובי הסומליירים בעולם ולפריט חובה בכל תפריט יין שמכבד את עצמו. מובן שאין הכוונה לאלבריניו גנרי ופשוט, יין בסיס ספרדי או פורטוגזי, אלא לאלבריניו המיוחד שגדל בטרואר הגרניט הגליסיאני, לפעמים ממש על החוף, מטרים ספורים מקו המים, בכרמים האיכותיים הקטנים והמשפחתיים. הוא נתון להשפעות האוקיינוס האטלנטי, ולאקלים מאתגר שמשלב קיץ חם עם לחות גבוהה, ערפילים ימיים, הרבה ימי סגריר ולמעלה מ1800- מ״מ גשם בשנה. הכורמים של ריאס באיישאס צריכים להתמודד עם העננים שמסתירים את השמש ועם לחות אטלנטית גבוהה, שמעודדת מזיקי עלים ורקבונות פרי. המענה המסורתי הוא כרמים שמעוצבים כסוכת פרגולה גבוהה. הגפנים המרווחות נתמכות במוטות שיש-גרניט מקומי, מעליהם משתרעים שריגי הגפן כזרועות עבות וארוכות שמחפשות את קרני השמש. הפרגולה, שמכסה את כל שטח הכרם, מאפשרת אוורור טוב ששומר על בריאות העלווה והפרי. מתחתיה יש די אור לצמחיית כיסוי שלוקחת חלק מעודפי המים, ולעדרי צאן שרועים עליה ותורמים בתורם חומר אורגני ומגוון ביולוגי לאקולוגיה של הכרם. הייננים הטובים של ריאס באיישאס מפיקים מהפרי האטלנטי שלהם יינות לבנים מסעירים שנשענים על מרקם מינרלי וחד, פרי עוצמתי ומליחות שמזכירה לנו את רוח הים. בהרבה מובנים הסגנון שלהם קרוב יותר לזה של פורטוגל השכנה מדרום, שנמצאת מעבר לנהר המיניו, מאשר לספרד, שנמצאת במזרח מעבר לשרשרת ההרים סרה דוס אנקארס. לחציצה הגאוגרפית הזו שבין ספרד וגאליסיה ניתן אולי לייחס את ההשפעה הקטנה יחסית שיש לספרד על ריאס באיישאס ו-ריביירו, אזורי היין האטלנטיים של גאליסיה. פאקו ולולה הוא הכינוי המסחרי של חבורת ייננים גאליסיאניים עצמאיים ממחוז או סאלנס שהתאגדו כקואופרטיב ב.2005- כדי להפוך את הייצור שלהם למקצועי יותר הם היו זקוקים למכשור ולתנאים שלא יכלו להרשות לעצמם כל אחד בנפרד, לכן החליטו לפעול יחד. כיום, עם למעלה מ400- ייננים חברים בקואופרטיב ולמעלה מ2000- דונם כרם, זהו הקואופרטיב הגדול ביותר בריאס באיישאס. עם מחויבות עמוקה לכורמות בת קיימא, עבודה ידנית בכרמים הקטנים של כל חבר וחבר, יקב מודרני ומצויד היטב ושיתוף בידע ובניסיון של החברים, הקואופרטיב מצליח להפיק יינות נפלאים שנה אחרי שנה.